שנים אנחנו שומעים את המנטרה: “תאזנו בין עבודה לחיים”. נשמע הגיוני, לא? ואז מגיעה הסדרה Severance ומציפה מה קורה כשהאיזון הזה מתממש בצורה מוחלטת: אנשים שכלואים בהפרדה טוטאלית בין מי שהם בעבודה לבין מי שהם בבית - בלי חיבור, בלי המשכיות, בלי משמעות.
המסר ברור: איזון מלאכותי יוצר ניכור. השאלה האמיתית היא איך לייצר רצף שבו העבודה לא מנותקת מהחיים, אלא חלק מהם.
בדיוק כאן סדנאות מנהלים נכנסות: הן מעלות את השאלה הלא נוחה - האם גם אנחנו, כמו הדמויות בסדרה, נגררים למקומות שבהם העבודה שלנו מנותקת ממי שאנחנו באמת?
העולם דוהר קדימה. חדשנות, טכנולוגיה, תחרות. לכאורה אין ברירה אלא לעבוד מהר. אבל עומק - חשיבה שמובילה לפריצת דרך - לוקח זמן. האם אנחנו חייבים לבחור?
במפגשים עם מנהלים ומנטורים מתברר שאפשר גם וגם: סדרת שיחות קצרות ומרוכזות שמציפות רעיונות במהירות - ואחריה רגע עצירה שבו מזקקים את התובנה המשמעותית באמת.
סדנאות מנהלים מייצרות את התנאים לדיון הזה: מה באמת הדרך שלנו לקבל החלטות? האם יש קיצור דרך אמיתי, או שכל “קיצור” הוא בעצם דילול מסוכן?
בכירים רבים מספרים: הם נפרדים ממנהלים טובים, מקצועיים, אפילו חרוצים - רק כי אין להם אג’נדה. הם יודעים לעבוד, אבל לא מביאים אמירה.
בעולם שבו אי־ודאות היא הכלל ולא החריג, מקצוענות כבר לא מספיקה. צריך עמדה אישית, אינטואיציה, תחושת בטן.
בסדנאות מתברר עד כמה קשה לנסח את זה: על מה אני נלחם? איפה אני מוכן להסתכן? מה חשוב לי יותר מהכול? שאלות שמחדדות זהות ניהולית - ורק משם אפשר להתחיל לבנות אסטרטגיה.
הובטח לנו שעבודה מהבית תביא חופש ויעילות. ואז מגיעים הנתונים: חברות ענק כמו אפל, גוגל ואמזון החזירו את העובדים למשרדים. לא בגלל נוסטלגיה, אלא כי הן מדדו וראו - מהבית אנחנו פחות פרודוקטיביים, פחות יצירתיים, פחות חדשניים.
האם זה אומר שעבודה מרחוק היא אשליה? לא בהכרח. אבל זה מחייב להגדיר מחדש מה עושים לבד, ומה חייבים לעשות יחד.
סדנאות מנהלים מציבות את השאלה: האם התרבות הארגונית שלנו באמת מתאימה לעולם ההיברידי, או שאנחנו פשוט נגררים אחרי טרנדים?
תרבות ניהולית אמיתית לא נמדדת בסיסמאות אלא בפרקטיקות. אמזון היא דוגמה קלאסית:
• כותבים הודעה לעיתונות עוד לפני שמתחילים פרויקט - כדי לדמיין את ההשקה כבר בהתחלה.
• קוראים מסמך בתחילת כל פגישה - כדי לוודא שכולם על אותו דף.
• מבדילים בין החלטות הפיכות לבלתי־הפיכות - כדי לא לבזבז זמן.
• מנהלים דיון קשוח, ואז אומרי ״אני לא מסכים, אבל מתמסר”.
סדנאות מנהלים לא מאמצות מודלים עיוורים, אלא משתמשות בדוגמאות כאלה כטריגר: מה מתוך זה מתאים לנו? איך אנחנו מנסחים תרבות ניהולית שלא נשארת רק במצגות?
________________________________________
למי מיועדות סדנאות מנהלים?
לכל מי שנמצא בעמדה ניהולית וצריך לעצור. לא כדי לקבל מתכון מוכן, אלא כדי לשאול שאלות קשות: זמן, משמעות, חופש, תרבות.
האם זו עוד הרצאה מעוררת השראה?
ממש לא. מדובר בעבודה עם פרדוקסים אמיתיים. אין תשובות נכונות אחת ולתמיד. הערך נולד מהמפגש, מהדיון ומהשיקוף בין מנהלים.
מה הקשר בין מחקר לבין המציאות הזאת?
מחקרים על מוטיבציה פנימית (Deci & Ryan), על זרימה (Csikszentmihalyi), ועל תרבות ארגונית (Senge) מעניקים לנו שפה. אבל בלי המפגש עם היום־יום של מנהלים - זה נשאר תיאוריה.
סדנאות מנהלים הן המקום שבו התיאוריה פוגשת את המציאות: איך נראית מוטיבציה כשיש יומן מפוצץ, איך נראית תרבות ארגונית כשהלחץ גובר וישיבת הנהלה עומדת על הפרק, עם החלטות שחייבות להתקבל בלחץ של זמן.
מה יוצא מזה בפועל?
תובנות חדות. אג’נדה אישית מחודדת. פרקטיקות קטנות שמחלחלות הלאה לארגון. ובעיקר – זמן לחשוב. משאב נדיר, אולי היקר ביותר שיש למנהלים היום.
במציאות שבה “עובדים מהר” הוא כמעט הכרח, ו”עובדים לעומק” הוא כמעט בלתי אפשרי – סדנאות מנהלים מציעות רגע של עצירה. מקום שבו אפשר לפרק מיתוסים, לשאול שאלות על משמעות, לחבר בין דוגמאות עולמיות לבין התרבות המקומית, ולזקק זהות ניהולית ברורה יותר.
רוצים להכניס את הדיון הזה אל ההנהלה שלכם? כנסו לעמוד ההרצאות והסדנאות לפיתוח מנהלים באתר, ותראו איך אפשר לפתוח שיחה שלא מתרחשת בשום פורום אחר.
