אנשים הזהירו אותי ומזל שלא הקשבתי

אנשים שפוגשים אותי מנסים תמיד למקם אותי במשבצת אחת ברורה: במה אתה עוסק, “בחדשנות בחינוך?… יש לך את החברה הזאת ליצירתיות לילדים, לא?”, “אתה זה שיצא נגד השיעורי-בית”, “במה אתה, בהורות, לא? שמענו אותך מדבר על הספר שלך”, “ראיתי שאתה בבינתחומי”, “מרצה לחברות, נכון? היית אצלנו לפני שנה”… ואני חושב לעצמי – האמת היא שאת רוב הזמן שלי אני משקיע בסדנאות למנהלים.

הרבה אנשים משייכים אותי להרבה מקומות, אבל היומן שלי מוקדש בעיקר לסדנאות למנהלים בכירים, סדנאות לחברות הייטק וסדנאות לחברות וארגונים שרוצים להמציא את עצמם מחדש, בזמן הכי קצר שאפשר. אז איך כל זה קשור לחינוך, להורות, לאקדמיה ולהרצאות ההעשרה?. היו חברים שהזהירו אותי שמנכ”לים לא ייקחו מישהו כמוני – שמתעסק בכל מיני תחומים – שיעביר אצלם בארגון סדנאות למנהלים בכירים. יכול להיות, אבל הארגונים הראשונים שביקשו ממני להעביר סדנאות למנהלים שלהן עשו את זה קודם כל בגלל שהם התרשמו מדרך החשיבה היצירתית בתחומים אחרים של החיים.

אני בכל מקרה לא יכול אחרת: אני מרגיש שהכל ממלא אותי בהבנה יותר עמוקה ונכונה של איך הדברים פועלים. המנהלת או המנהל בסדנא הם בני-זוג, הם הורים, הם אנשים שקיבלו חינוך מסוים, שהתרגלו לחשוב בדרך מסוימת בבית-הספר, שעברו מסלול לימוד מסוים באקדמיה. אני מרגיש שאני יכול לדבר אליהם ולפנות אליהם דרך תחנות שונות בחיים שלהם, שאני מבין את המסלול שממנו הם מגיעים. גם אני עצמי מקפיד להזכיר לעצמי – לא להגיע עם משנה סדורה ותשובות שאני חותר לשכנע בהן. התפקיד שלי הוא להנחות את הידע, את הכישרון ואת האינטואיציה שנמצאים בחדר. בכל סדנת מנהלים יש בחדר מאות שעות, לפעמים אלפי שעות, מצטברות של ניסיון: של כל המשתתפים ביחד. צריך לייצר מצב שהכישרון פורץ החוצה, בעוצמה ולכיוונים הנכונים.

הסוד הגדול באמת

אבל הסוד הגדול בעיני הוא המגוון של הסדנאות. יש סדנאות לחברות וארגונים (הי-טק, תרופות, מכירות, משאבי אנוש, פיתוח טכנולוגי, קמעונאות, בנקים, חברות ביטוח, ביטחון), יש סדנאות לגופים ציבוריים (חינוך, רווחה, עיריות), ויש סדנאות לפתרון בעיות (יישוב, מועצה מקומית). בכל חדר בעיות אחרות, ניסיון וידע אחרים, ודרך חשיבה שחייבת להגיע למקומות חדשים.

הייתי לא מזמן בסדנא מיוחדת בעוטף עזה: איך להתמודד באופן יצירתי עם מצב מתמשך של סכנה?. חמש שעות של מרתון חשיבה עם אנשים איכותיים וקהילה יוצאת-דופן. המון כישרון בחדר אחד. הייתי צריך לנהל את הכל ברגישות, ולהצית את היצירתיות למקומות הנכונים אולי, אבל האנשים בחדר היו באמת מלאי סקרנות להסתכל לרגע אחרת על החיים שלהם בעשרים שנים של סבבים, הפגזות, הסלמות, צבע אדום ומצבי חירום. הם רצו לחשוב לרגע אחרת על הכל. איך, למשל, הופכים חיסרון ליתרון?, או כפי שאחד המשתתפים הגדיר את זה: “איך הופכים כל קאסם לקסם?”. נשמע לכם מופרך?, זאת בדיוק התחלה טובה לחשיבה מסוג אחר. הדילוג בין עוטף עזה, חברת מחשבים, עירייה, מערכת חינוך, חברת תרופות עולמית וחברת לווייניים – מציף המון סוגים של הסתכלות על בעיות ועל הדרך לפתור אותן. הרבה פעמים מספיק להתבונן לעומק לרגע מה עשו במקומות אחרים בעולם, בתעשיות אחרות, בתחומים אחרים – ואז לדייק את הדרך שבה אפשר ליישם את החשיבה שהצליחה שם אלינו.
הדבר שאני נמנע ממנו הוא מה שקוראים לפעמים “סדנאות העשרה למנהלים”. אם אין מטרה ברורה, או תוצר שרוצים להגיע אליו, אם אין יעד ברור – אני מעדיף לא להתחיל. גם להתכנסות של שעתיים-שלוש צריך מטרה ברורה. אפשר להגדיר שהמטרה היא “טיפוח יכולות חשיבה של ניהול יצירתי” למשל, אבל גם אז אני אבקש לדייק מה זה אומר בדיוק. אחרי שלוש שעות למה אנחנו מצפים ומה אנחנו רוצים שיישאר ויקרה מחר בבוקר.

השנים האחרונות לימדו אותי שהעשרה והשראה ללא מטרה תכליתית מדויקת הן כמעט נטולות טעם. סדנה למנהלים היא מפגש של אנשים שמתמודדים עם המון בעיות ביום יום שלהם. תחת לחץ מתמיד לספק דרכים חדשות להתמודד עם משברים. הם לא זקוקים להשראה, הם זקוקים לכלים קונקרטיים שיעזרו להם לחשוב יותר יצירתי, להתהפך על הבעיה, לתקוף את המחסום מכיוון לא צפוי. אני לוחץ לכך שכל הדוגמאות שעולות בחדר במהלך המפגש יהיו מחיי החברה. מאוד מפתה להפליג בסיפורי השראה והעשרה, זה לרוב לא יעזור. בדרך לחנייה בקומה מינוס 2 צהוב, כבר נשכח את רוב מה ששוחחנו עליו. אבל אם התמקדנו במשך 45 דקות רצופות בבעיה שמטרידה את כולם בחדר ותקפנו אותה משלוש זוויות שונות וחדשות, זה משהו שנמשיך איתו מחר בבוקר. כשיש דיון ספציפי יש גם השראה, זה הולך ביחד. סדנאות למנהלים בעיני הן בשמן האחר “סדנאות לפתרון בעיות” או “סדנאות לטיפוח חשיבה אחרת”. אני תמיד מזכיר לכל מי שנמצא בחדר שהם יצירתיים ובעלי תושייה, אחרת לא היינו כאן. אני חושב איתם, כי יש להם הרבה כישרון ויכולת. יש לנו משחק מוחות לפצח את הבעיה הבאה של החברה, והאתגר הזה הוא מלהיב. הרעיון הוא להתהפך על המציאות לפני שהיא תתהפך עלינו.

ומה קורה אם נתקעים?

בכל סדנה למנהלים יש רגעים שאף אחד בחדר לא יודע לאן זה יוביל, לא הם ולא אני. אם מבססים בחדר אווירה נכונה, סט כלים נכון, ותחושה שאין כאן מניפולציה – רק רצון אמיתי לחשוב מחדש – גדולי הספקנים והציניים מתגייסים להוביל את הפורום. בכל פעם שנתקעים יש עוד כלי, יש עוד דוגמא ממקום אחר בעולם,
יש עוד דרך חשיבה מעולמות אחרים של פילוסופיה, פסיכולוגיה, מדיה או ספורט. ואם זה לא עוזר יש לנו מודלים מהחיים שלנו: בזוגיות, בהורות, בחוויה הפרטית שלנו, כדי להבין איפה הדברים עובדים לנו, איפה
לא ולמה?. הכל משרת את הניסיון שלנו למצוא דרך הכי מקורית והכי יעילה להגיע למטרה. מה קורה אם נתקעים?, הלחץ עוזר לכולנו. גם למשתתפים וגם לי – להתמודד עם האתגר ביחד, בזמן אמת, מול בעיות אמיתיות שעולות מהשטח. מישהו בסוף זורק רעיון, ומגיעה הארה. הכוח של זה – תחושת המסוגלות של הנוכחים בחדר. הם פתרו את זה, הם אלה שהגיעו לדרך החשיבה הזאת, ועכשיו יש להם את המוטיבציה ללכת וליישם את זה. המתח הזה של רעיון חדש שעוד רגע ייוולד בחדר הוא מדהים. בעיני זאת הדרך הכי טובה ל”סדנא לגיבוש מנהלים” – להמציא ביחד, קצת מחדש, את הדרך שבה כולנו עושים דברים בעולם.

Share on Facebook